<h1>המנהיג הלכ' הלל</h1>
<h2>דף כג.</h2>
במכילת' בפלוגתיה דר' יאשיה ור' יונתן, ר"ח יוכיח שיש בו קרבן מוסף ומותר בעשיית מלאכה מה לר"ח שאינו נקר' מקרא קודש תאמר בחולו שלמועד שנקר' מקרא קודש. והואיל וקרוי מקרא קודש דין הוא שיהא אסור בעשיית מלאכה. ועוד תנן [מגילה כ"ב ע"ב] זה הכלל בכל יום שיש בו ביטול מלאכה לעם ואין בו קרבן מוסף כגון תענית צבור וט' באב קורין ג', ושאין בו ביטול מלאכה לעם ויש בו קרבן מוסף כגון ראשי חודשי' וחולו שלמועד קורין ד'. למדנו מאלה שר"ח מותר בעשיית מלאכה. אב"ן. ומה שנהגו הנשים שאינן עושות מלאכה אינו אלא בתורת מנהג כדאמ' בירוש' דפ' מקום שנהגו, כל הדברים תלו אותן במנהג נשייא דלא למעבד עבידתא בריש ירחא מנהגא, ודלא למעבד מלאכה באפוקי שבתא עד (דמתעני) [דתתפני] סידרא מנהגא, ודלא למעבד עד דתתפני תעניתא מנהגא. ודאמרי' בר"ה [כ"ג ע"א] נעביד משואות אמלא ולא נעביד אחסר, ומשנינן משום ביטול מלאכה לעם שני ימים מנשים ר"ל שהם עם בפני עצמן. ומצאתי טעם למנהג בפרקי דר' אליעזר, ויאמר להם אהרן פרקו נזמי, ושמעו הנשים ולא רצו לתת נזמיהן לבעליהן, ואמרו להם אתם רוצין לעשות פסל ומסכה שאין בו כח להציל, ונתן להן הקב"ה שכרן בעולם הזה שהן משמרות ראשי חדשים יותר מן האנשים, ולעולם הבא שהן עתידות להתחדש בראשי חדשי'. ועוד מצא' על שלא רצו להביא נזמיהן לעגל והביאו נדבתן למלאכת המשכן בזריזות שנ' ויבואו האנשי' על הנשי', והוקם המשכן בא' בניסן נתן להם הקב"ה שכרן לעשות י"ט בר"ח ניסן ובשאר ראשי חדשי'. אב"ן.
